<h1>הבתים — שערי תענית שער שביעי</h1>
<h2>דף יח.</h2>
כשאמרו אסור בסיכה בד"א סיכה של תענוג אבל להעביר את הזוהמא מותר. וכן אם היו לו חטטין בראשו מותר. כשאמרו אסור בנעילת סנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר, הא כיצד יוצא לדרך נועל נכנס לעיר חולץ. יש מן הגדולים שכתב אסור ליטול צפרניו בתשעה באב כדרך שאסור באבל.
<h2>דף כ:</h2>
כל הקרעים האלו כלם ביד מעומד, וקורע כל כסות שעליו עד שיגלה את לבו ואינו מאחה לעולם קרעים אלו, אבל לשללן למללן וללקטן ולתפרן כמין סולמות מותר, לר"ם מדברי הר"ם שמענו שהקרעים האלו השוו לכל דבר לקרעים שאדם קורע על אביו ועל אמו. והראב"ד כתב שלא הושוו אלא לאחוי בלבד, וכן נראה מן ההלכה. היה הולך ובא לירושלים אם תוך שלשים יום אינו קורע אלא קרע אחד, לאחר שלשים יום חוזר וקורע.
<h2>דף כו.</h2>
הרואה ערי ישראל בחורבנן אומר ערי מקדשך מדבר היו וקורע, הרואה ירושלים בחורבנה אומר ציון מדבר היתה וירושלים שממה וקורע, הרואה בית המקדש בחורבנה אומר בית קדשנו בית תפארתינו אשר הללוך אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה. בא דרך המקדש וראה המקדש תחלה וקרע עליו מוסיף על ירושלים, אבל אם ראה ירושלים תחלה קורע על ירושלים בפני עצמו ועל המקדש בפני עצמו.
